הלילה שבו הסתיימה (אולי) הקריירה של לוריס קאריוס

אין תגובות

אם ראיתם את גמר הצ'מפיונס במוצ"ש וגם אם לא, ייתכן כי שמעתם שלאחד, לוריס קאריוס, שוערה של הקבוצה המפסידה ליברפול, כבר היו ימים טובים יותר. ולא, לא סתם אי אלו ימים, כי אם ***כל הימים***, מאז ומעולם, כל הימים שאינם אתמול. כי אתמול, במשחק הגמר, לעיני הגלקסיה כולה, השוער הגרמני ספג שני שערים כל כך עלובים, כל כך מביכים, כל כך מבישים, כל כך מסיימי קריירה שאי אפשר היה שלא לרחם עליו.

או שלא. מבדיקת השיח הישראלי על קאריוס, שריכז יותר מ-1,100 שיחות ודיונים בפחות מ-24 שעות (רובם בטוויטר, אגב), מתברר כי רק 10% בחרו לרחם על האיש. 10% נוספים הזדרזו לציין שאם זה היה קורה להם, היו מתאבדים, מזריקים כל מיני חומרים ממכרים לווריד או סתם נעלמים מעל פני האדמה כאילו היו שחקני כדורגל קולומביאנים.

12% צללו ללא התנגדות לתחושות של זעם, אכזבה ותסכול, הצמידו לקאריוס כל בושה וכל כלימה שהצליחו למצוא וקראו לליברפול להיפטר ממנו עוד בשדה התעופה.

אבל 56%, הרוב המוחלט והברור של המשיחים, בחרו להתייחס לגמר הסיוטי של השוער בהומור, עם שלל ממים משעשעים וטונות של ציניות. רבים בחרו להזכיר את קריוס ובקטוס, צמד חיידקי שיניים נורווגים שקנו את תהילתם גם בישראל במסגרת הניסיונות לחנך ילדים להקפיד על בריאות השן. אחרים דיווחו בהתלהבות על החתמתו (הפיקטיבית, כמובן) של קאריוס בהפועל חדרה או כרמיאל, או על מינויו למפקד ההגנה האווירית של סוריה.
הכול שחור ושלילי? לא בהכרח. "קאריוס, תרים את הראש, מחר יום חדש", הציע לו ניר שניידר בטוויטר, "תקום בבוקר, תסתפר, תצבע את השיער, תגדל זקן, תוציא תעודת זהות בדויה, סע לדרום אמריקה, יהיה בסדר".

הוסף תגובה

נא למלא את השדות המסומנים, תודה!
נא למלא כתובת מייל תקינה
שולח את הטופס!
שדה חובה
שדה חובה