ג'ורג' בוש – פדופיל!*

6 תגובות

פוסט בשלושה חלקים.

חלק א.**

למרות הכל, ואחרי שנים של ניסיונות הדחקה, עדיין מצליח להבליח החוצה מדי פעם זיכרון טחוב, לח וסורר משנות שירותי הצבאי. הוא צף לו החוצה כמו גרעפץ קטן ומחניק של חומוס מקופסה, נישא אל על מהתהומות האפלים ביותר של תודעתי. אחסוך מכם את רוב זיכרונותיי בצבע חאקי ואשתף אתכם באחד (שכמה מפתיע רלוונטי לפוסט שאתם עומדים לקרוא.)

היה זה השבוע הראשון ביחידה החדשה בה הוצבתי וכחייל פשוט, ירקרק וחסר עצם – שלחו אותי, עם הקיטבג, ישר לארכיון התיקים הישנים כשמשימה אחת ויחידה הוגדרה בפני – לסדר ת'בלגן. נכנסתי לארכיון חדור מוטיבציה – וחשכו עיני. הדלקתי את האור ועדיין לא ראיתי כלום, כנראה בגלל כל האבק והטינופת. היו שם ערימות אינסופיות של תיקים וקלסרים משנות ה-70 צפונה מסודרים בבלגן מאורגן של ארגזים מצהיבים. בפינה עמד לו חומייני קטן שלא הפסיק להצביע עלי ולצחוק – כן, הרגשתי פראייר.

שלא תטעו, מדובר היה במשימה ממעלה ראשונה. מאות הקלסרים אותם הייתי אמור לסדר היו תיקי חקירה של מצ"ח והכילו בין הכריכות אלפי עדויות, צילומים, הוכחות, פעולות חקירה וראיות שנועדו כולן להוות תימוכין למשפטים המתנהלים בבתי משפט צבאיים. בשבועיים שאחרי אותו מפגש ראשוני עם "ארכיוני דכאוני" (זה הניק שנתתי לו בזמנו), לא יצאתי מהחדרון הקטן והמסריח ההוא.

עבדתי בטירוף (מתלהב ופעור אני יודע!) ניירות התעופפו, תמונות התפזרו, שרוכים נפרמו וקרדיות האבק חיפשו בקדחתנות נקודות חשוכות בהן יוכלו להמשיך ולקרדת בשקט. עשיתי הכל כדי שיהיה נקי ומסודר, ידעתי שעל כתפיי רובצת האחריות לחייו של אדם, שמעשי עלולים לגרום לפושע ללכת לחופשי ולחף מפשע לשבת בקלבוש על חטא לא לו.

כעת אני יכול לומר שלא בדיוק עמדתי במשימה, מודה. כשסיימתי לסדר את עיקר הבלגן מצאתי את עצמי עומד מול ערימה כאוטית בגובה ברך של עמודי עדויות, תמונות ומסמכי תיעוד ראיות שנתלשו מהתיקים המקוריים. הבעיה היא שפשוט לא ידעתי לאיזה תיק לשייך אותם. ניסיתי. באמת! חלק הצלחתי להחזיר למקום, את השאר פשוט הכנסתי בארעיות לתיקי חקירה וקלסרים ישנים במיוחד (במיוחד לאלה שחשבתי שלא יזכו לקבל תשומת לב כלשהי בשנים הקרובות)

מאז ועד היום, אני חושב אם היו השלכות למעשי. האם באיזשהו הליך משפטי נשלף אחד מהתיקים שסדרתי בארכיון ובגלל עדות לא קשורה שדחפתי בחוסר מחשבה – נאשם אדם בפשע שלא ביצע.

הופ! רגע! עלתה לי מחשבה…..
מי קובע אם מה שאנו קוראים נאמן לאמת? האם עצם העובדה שמדובר במילה כתובה אמורה לספק את חוש הספקנות הטבעי שלנו? או לשכנע אותנו שהגולש שכתב ש"שתיית דלק 95 אוקטן מהול בריבת תותים זה טוב למניעת כאבי בטן" הוא באמת רופא ובטוח שהוא יודע על מה הוא מדבר? איך מזהים בין אמת "אמיתית" ל"שקרית"? והאם התחום עד כדי כך אבסולוטי ובלתי ניתן לשליטה או פיקוח?

* הפרטים המלאים ייחשפו  בחלק ג'.

** חלק ב' -יפורסם  מחר…

4 Comments

  1. עוז
    Posted 11 בדצמבר 2008 at 20:44 | Permalink

    אין אמת אחת.

  2. עוז
    Posted 11 בדצמבר 2008 at 20:44 | Permalink

    אין אמת אחת.

  3. Posted 15 בדצמבר 2008 at 11:02 | Permalink

    צ'מע, אם הייתי קטנוני הייתי מוכיח אותך בשנייה.

    בעצם למה לא?

    האם רשמת תגובה לפוסט שלי?
    מאחר התשובה היא כן, כל תשובה אחרת תהיה שקר
    משמע, יש אמת אחת. :)

    בפוסטים הממשיכים תראה למה בדיוק אני מתכוון.

  4. Posted 15 בדצמבר 2008 at 11:02 | Permalink

    צ'מע, אם הייתי קטנוני הייתי מוכיח אותך בשנייה.

    בעצם למה לא?

    האם רשמת תגובה לפוסט שלי?
    מאחר התשובה היא כן, כל תשובה אחרת תהיה שקר
    משמע, יש אמת אחת. :)

    בפוסטים הממשיכים תראה למה בדיוק אני מתכוון.

2 Trackbacks

  1. [...] (חלק א', חלק ב') [...]

  2. [...] (חלק א', חלק ב') [...]

הוסף תגובה

נא למלא את השדות המסומנים, תודה!
נא למלא כתובת מייל תקינה
שולח את הטופס!
שדה חובה
שדה חובה